מאמר · ילנה דריגה
התשובה הקצרה: זו תגובה נפוצה וטבעית של מערכת שחיה חודשים במצב אחר לגמרי: דריכות, משימה ברורה ושייכות חזקה. החזרה הביתה היא מעבר, לא רגע. רוב האנשים מוצאים את דרכם חזרה בהדרגה, עם בסיס יציב, כמה כלים פשוטים וסבלנות לעצמם. כשהקושי עז או לא מרפה – זה הזמן לפנות לעזרה מקצועית.
חזרת הביתה. כולם שמחים, מחבקים, מכינים את האוכל שאתה אוהב.
ואתה מרגיש כמו אורח בחיים של עצמך.
הרעש של הילדים מעצבן יותר מבעבר. המיילים בעבודה נראים חסרי משמעות. בלילה קשה להירדם, ובבוקר קשה לקום. ואתה מתגעגע – לא למלחמה, אלא לחבר'ה, לבהירות, לתחושה שמה שאתה עושה חשוב.
ומתחת לכל זה מחשבה שקשה להגיד בקול: מה קרה לי? למה אני לא מרגיש כמו עצמי?
במילואים חיית בעולם עם חוקים אחרים: משימה ברורה, היררכיה ברורה, דריכות גבוהה כל הזמן, ושייכות עמוקה לאנשים שסביבך. הגוף והמוח הסתגלו לעולם הזה – וטוב שכך, זה מה ששמר עליך.
בבית העולם עובד אחרת: הרבה דרישות קטנות, מעט בהירות, ואנשים שהמשיכו בחיים בזמן שלא היית. גם המשפחה השתנתה: בן או בת הזוג ניהלו את הבית לבד, נבנו שגרות חדשות, והילדים גדלו. אתה חוזר למערכת שלמדה לתפקד בלעדיך, ועכשיו צריך למצוא בה מחדש את המקום שלך.
מערכת העצבים לא עוברת מצב בלחיצת כפתור. הדריכות נשארת עוד זמן מה, גם כשאין בה צורך. זו לא חולשה – זה מנגנון שעשה את עבודתו, וצריך זמן כדי לרדת מהכוננות.
אני פוגשת את זה אצל גברים ונשים שמגיעים אליי אחרי סבבי מילואים ארוכים. הם מתפקדים, הולכים לעבודה, מחייכים – ובפנים מרגישים שמשהו לא מתחבר.
וברגע שהאזעקה עולה – עצבים, דופק, דחף להגיב – לעצור לנשימה אחת ארוכה לפני התגובה. נשימה אחת יכולה לחסוך ריב שלם.
גם מי שנשאר בבית עבר תקופה ארוכה של עומס, דאגה ואחריות כפולה. לא פעם שני בני הזוג עייפים באותו הזמן, וכל אחד מחכה שהשני יחזיק. שיחה אחת שבה כל אחד מספר מה עבר עליו – בלי להשוות "למי היה קשה יותר" – יכולה לפתוח מחדש את הדלת.
רוב התחושות שתוארו כאן מתמתנות עם הזמן. חשוב לפנות לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש אם:
קווי תמיכה זמינים: נט"ל (*3362), קו "נפש אחת" של משרד הביטחון (*8944), ער"ן (1201).
לא חזרת אותו אדם, וזה בסדר. הבחירה מי תהיה מכאן – עדיין שלך.
כן. זו תגובה שכיחה למעבר חד בין שני עולמות. רוב האנשים חוזרים לאיזון בהדרגה.
כי שם היו משימה, משמעות ושייכות. הגעגוע הוא לא לקושי, אלא לבהירות ולאנשים. אפשר לחפש את הדברים האלה גם בחיים שבבית.
לא צריך הסבר מלא. מספיק משפט אחד: "אני עוד בתהליך חזרה, ואני צריך קצת זמן." זה נותן לכולם מסגרת.
אני מלווה אנשים שמתפקדים אך מרגישים שמשהו לא מתחבר: חזרה לשגרה, לזוגיות, לעבודה ולבחירת הצעד הבא. כשיש סימנים למחשבות אובדניות, שימושים בחומרים אסורים, הזיות, אגרופוביה וכו' המקום הנכון הוא טיפול אצל איש מקצוע מוסמך בתחום, ואשמח לעזור להפנות.
בהחלט. המאמר כתוב בלשון זכר, אבל מיועד לכל מי ששירתו במילואים.
חזרת ממילואים ומשהו לא מתחבר? דבר איתי, ונמצא יחד את הצעד הבא.
דברו איתי בוואטסאפ ←